Photography
מהירות תריס: 1/6
צמצם: f/3.5
800 :ISO
מהירות תריס: 1/125
צמצם: f/5.6
100 :ISO
פרויקט גמר
ממלכה
עוד פעם
את מבקשת שאתאר את הקיום שלי
ואני לא יודעת איך להסביר מסך עשן
שמתחיל ולא נגמר
ומסתיר את כל הצלקות שלי
ואז עוד פעם
את אומרת שצלקת זה יפה
כי זה מראה שאני מעריכה את הכאב
ונותנת לו מקום בחיים שלי
ואז עוד פעם
אני רוצה להגיד
שפעם ניסיתי לתת לו מקום
והוא השתלט על הכל
אבל אני שמחה שאת רואה את הטוב שבי
עוד פעם
האדישות שלי עושה לך צמרמורת
ואת קופאת במסדרון החשוך
שבניתי והשארתי נעול
כי האחרון שעבר את הגבול
השאיר אחריו סופה של שלג
אז לא עוד פעם
הבטחתי שזה לא יקרה יותר
קצת כמו אחד שנגמל
בשביל לא להתפתות בכלל
לקחתי מאה צעדים לאחור
בחרתי להביט על כולם מרחוק
ממלכה של עצמי בין קירות.
מהירות תריס: 1/100
צמצם: f/10
100 :ISO
מהירות תריס: 1/500
צמצם: f/14
100 :ISO
קרקס
היא בובה יפה שלמדה איך לכבות את הסבל
למדה את כפות רגליה להתנדנד על החבל
כזה שנמצא בין בדידות לשתיקה
ולשמור על שיווי משקל כמעט בלי תחושה
הוא אריה שכלוא בכלוב מזהב
ויש לו טירוף בעיניים וצלקות על הגב
הוא מלך בעל רעמה עם לב מברזל
אבל לא יכול לסיים ארוחה בלי להתחיל לילל
וזה יפה לראות את הקרקס שבניתי בלב
עשוי מחומות ושכבות של כאב
ואין קהל וכפיים בסוף הופעה
רק אני – אריה ובובה בגוף של ילדה.
אמא
יש שקרים שטוב שסיפרת
יש אמת שטוב שחסכת
כמו הפעם ההיא שלבשתי את השמלה
ואמרת שאני נראית בה פשוט יפיפייה
או כמו הפעם ההיא שנשבר לי לב
ואמרת שיום יבוא ואשכח את הכאב
אומרים שצריך לתת לילדים להתמודד עם המציאות
אבל מה אם אותה ילדה לא מוצאת לה קצה חוט
מה אם היא מחייכת כשהיא לבד בהפסקות
רק בגלל שאמרת לה שהיא נסיכה מהאגדות
והפסיכולוג אמר שאסור לשקר לילדים
אבל מה אם הילדה לא מצליחה לשחות בעמוקים
אפשר לראות את ליבה הרועד בעיניים
והדמיון הוא הדרך היחידה שלה לא להרים ידיים
אז תודה לך אמא
שלא התעלמת מהרוח שראיתי בחדר
למרות ששתינו יודעות מי עשה את השבר
שאמרת לי שכולם קנאים
ובגלל זה הם לא הזמינו אותך לשחק מחבואים
את הכי טובה
את הכי חזקה
את הכי חכמה
את הכל אמרת בהערצה
תודה לך על השקרים שבזכותם מעולם לא איבדתי תקווה.
מהירות תריס: 1/100
צמצם: f/10
100 :ISO
מהירות תריס: 1/250
צמצם: f/10
100 :ISO
להבה
הלהבה שמקיפה אותי היא אינסופית
היא רוקדת לנצח
משאירה אותי להזיע
לירוק דם אפילו בשביל לצאת מהבית
הלהבה שמקיפה אותי היא שלי לעד
היא שורפת את כל מה שמתקרב
והעשן שלה לא מאפשר לי לראות
אם הסערה מתקרבת
הלהבה שמקיפה אותי כבר חיה לבד
אתם יצרתם אותה עם רעל שלכם
ואני שומרת עליה עם החמצן שאני נושמת
כי אפשר להפסיק לנשום.
יבוא יום
יבוא יום
ואת לא תהיי היחידה שרואה כאב ובושה
את לא תרדפי אחרי אף אחד לחפש נחמה
ואנשים לא יראו בך רק כתף לתמיכה
כדור להרגעה
יבוא יום ולא תהיי שקופה
יבוא יום
והוא יחייך בחזרה
ואת כבר תהיי כל כך חזקה
שהמחשבה שיכולים לאהוב אותך
לא תשמע לך כל כך הזויה
ובינתיים את עסוקה בלבכות
עסוקה בלכתוב על בגידות
ועל אנשים שתלשו לך את הלב וזרקו לתהום
מרוב שלקחו לא השאירו מקום.
מהירות תריס: 1/100
צמצם: f/10
100 :ISO
מהירות תריס: 1/100
צמצם: 5.6 /f
100 :ISO
ארמון
בניתי לי ארמון עד השמיים
והוא לא כזה שמתפרק עם המים
כי אצלי אין גרגרים זהובים
ולא צדפות שנשארות יפות בימים עצובים
זה ארמון שעשוי כולו מסודות
עיניים דומעות
ושטויות
המון שטויות שרציתי לזרוק
שהזכירו לי את מה שיכולנו להיות
אם אגו לא היה משחק פה תפקיד
אם לא היית הולך בלי להגיד
בארמון שלי יש מקום לשתיקות
ליממות שחולפות
וגם לדברים שעשיתי שהיום הם טעות אבל אז הם הרגישו לי נכון
כי רק ככה שרדתי כשלא היה לי ביטחון
אז רק שתדע שיש לי ארמון שמגיע עד השמיים
ואני יכולה לבכות גם שעתיים
כי הארמון הזה לא מתפרק עם המים.
דורסנית
תפרתי לעצמי עור מזהב
והתפרים מאחים את הצלקות עם הזמן
וידעתי גם לצבוע את השמלה בלבן
עם וורדים בוערים כיסיתי כתמים של דם
אפילו יש לי כתר כי מצאתי מקום בעולם
והצלחתי לשרוף שבילים של בדידות ושיגעון כמו כולם
עכשיו זה יופי מלאכותי עדין וביישן
ואני קרה יציבה מול עיני הסולטאן
אבל איכשהו את מצליחה להופיע לפעמים
מכוסה בבושה וחום ומיליון גוונים עצובים
ברגעים של חולשה וחוסר שליטה
את פשוט מחליטה
לפרוץ קירות שבניתי לגמרי לבד
מפלצת שניזונה מחושך ולב שבור אחד.
מדבר
המסכות שלי צבעו את המדבר
אני כבר לא עשויה מגרגרים של חול
יש בי קורת גג ועצים וקצת קור
אני מסתורית
יש בי חושך יש בי אור
אני מתרחקת מלהבות
שלא ישרפו את כל מה שפועם בי
כי אם יישארו רק גרגרים של חול
הם יגלו את האמת, את כל האופי
ויברחו
כי אפשר לשרוד במדבר
אז בבקשה להסתכל מרחוק
אני יפה רק בדמדומים
באורות מעומעמים
שהקולות בראש שלי שותקים
רק אז אני באמת מושלמת
המסכות שלי התמוטטו על המדבר
מישהו נכנס, פצע עור וגידים והלך
עכשיו הערפל מכסה את הכל
אני דורסנית
לילה במדבר שמפחדים לעבור
אני מתרחקת מאנשים
שלא יקברו את כל מה שצועק בי
כי אם יישארו רק גרגרים של חול
הם יגלו את השריטות, את כל השיגעון
ויברחו
כי אפשר לשרוד במדבר
אז בבקשה להביט מרחוק
אני יפה רק לאור נרות
באורות מעומעמים
שהקולות בראש שלי צורחים
אבל אי אפשר לשמוע.
מהירות תריס: 1/200
צמצם: f/3.5
800 :ISO
מהירות תריס: 1/125
צמצם: 5.6/f
100 :ISO
שורשים
מישהו פעם הצמיח בי טוב
גרם לי לא לרצות לעזוב
ואני הצמחתי שורשים לאדמה יבשה
רציתי לראות את הדופק שלו בעין טהורה
ואחרי שבניתי לנו פינה בעולם של אי שפיות
אחרי שהשתקנו כאב וחשפנו שריטות וגילינו את טעם החירות
הוא הבין שאני רחוקה מלהיות זהב טהור
ואותי כל כך קל להמיס וברגע אפשר גם לשבור
אז הוא שבר אותי ושרף ניצנים
השאיר ממני לא יותר משדה של קוצים
ואני לא ויתרתי כי זכרתי רגעים
שבהם עמדנו מול שקיעה ולילות אפלים
כל כך קל לומר לי עכשיו למה לא ברחתי רחוק
כשראיתי סימנים לסופה מתקרבת ובחרתי לשתוק
כנראה שפחדתי להתמודד לבד עם השדים
עד שכיסיתי בערפל את כל מה שגם ככה בקושי רואים
מישהו פעם הצמיח בי טוב
גרם לי לא לרצות לעזוב
ואני הצמחתי שורשים לאדמה יבשה
וכבר לא יכולתי לזוז כי הייתי כלואה.
מהירות תריס: 1/100
צמצם: 4.5/f
100 :ISO
תמיד איתך
אני פה בשבילך
אם תרצי לחדש
את הזמן האבוד שזרקת אל האש
כי אהבת אותו יותר ממה שהוא היה יכול לבקש
אני פה איתך על המיטה שבחדר
אז תפסיקי להגיד שהכל אצלך בסדר
שלא אכלת את הלב בסתר
כי למרות מה שקרה הוא קבע לך את התדר
אני פה לנצח נצחים
למרות שאמרת שאת רוצה חופש מדיבורים
באתי להקשיב ולבכות יחד על האנשים
שעזבו למרות שבשבילם פתחת פצעים
אני פה איתך נעולה
שלעולם לא תרגישי בודדה
כי אני הברכה והקללה
אני הדמות שבמראה.